זרועות, מישושים והנסיך בוי

החלטנו להחזיר את הנסיכה מנשקת הצפרדעים והנסיך המצתפרדע אל החתונה שלהם בעיירה. הם נראו מאושרים לפחות את עצם היום הזה. האב המאושר שמח מאוד לקבל את ביתו ונראה שמח מאוד אפילו לתת לנו גמול עבור החזרת הבת הנרדמת. הסתובבנו בעיירה בוי נראה מתלהב מגילוי האצולה החדש שנוסף לו. ואנחנו נהנינו מההכנות לחתונה. בפגישה עם הכוהן שהתכונן להשיא האת הזוג המאושר קיבלנו מידע על מזימות אפלוליות שמתרחשות מתחת לפני האדמה. החלטנו לפעור את האדמה ולנסות להגיע למקור הרועה, בתקווה שהרועה אוגר גם הרבה כסף. כשהגענו לפתח מערה שהכוהן המליץ לנו לבקר בה גילינו 3 רוחות רפאים. לאחר היכרות קלה הבנו שהם שומרים על הכניסה, והם רוצים לבדוק האם אנחנו הולכים לשרוד או למות כמו שהם הצליחו לעשות. סלינג עשה גלגול וירה חץ בחרגול, מרתיסה עשתה אור יפה, בוי ניסה לעשות משהו עם פטיש אבל זה היה נראה יותר שהפטיש מנסה לעשות משהו איתו, וג'ין עשתה גלגלון כפול על התקרה.

הרוחות הנהנו בחיוב, ואנחנו נכנסו דרך הפתח, לא עברו הרבה חדרים עד שגילינו את עצמנו בחדר שבו שכנו כמה יצורים בעלי גוף אנושי שנישא לגובה 2 מטר, המכוסה פרווה צהבהבה וראש של צבוע בעל הבל פה לא נעים במיוחד במקורות מלומדים נוהגים לקרוא להם גנולים, אנחנו קראנו להם "תמותו". החלטנו להמטיר עליהם אהבה חמושה בפטישים חרבות חצים וקליעים קסומים. כאשר התקרבנו אל מרכז החדר בוי נעמד ליד באר שנחה לה, וכיאה לבאר היא תמונת בתוכה הפתעות. זרועה מישוש של תמנון ענקי שהוא נשלחה מתוך הבאר והחלה לנסות לאחוז בבוי, והוא לא חיבב את הרעיון. התחלנו להמטיר עליה חצים וחרבות עד אשר היא נפלה לתוך הבאר בחזרה בתאום מושלם עם מותם של הגנולים.

התקדמנו לעבר ההמשך של המתחת לאדמה והגענו לחדר ארוך, בתוך החדר נגלו לפניינו חזיריבר בערימת קש שהרגיש לא בנוח כאשר 4 צבועים נבחו עליו בחוסר נימוס.

הם נושכים ולא נחמדים

לאחר מות חברינו אנגריף החלטנו לכבד את חיו הקצרים ולהשאיר אותו שרוע על רצפת החדר הקרה. הנחנו שהוא בסדר עם מותו כי הוא כבר רגיל. עברנו דרך הפתח וגילינו דלת סתרים, שנראתה כמו דלת סתרים. התקדמנו ומצאנו מזבח שבו היתה דלת סתרים שלא נראתה כמו דלת סתרים. עברנו דרכה ושם היה ארון קבורה מסוטת באבן. בוי ניגש לארון ונגע בו. רעש נשמע בחדר כאשר מהארון הופיע סר קיגן. הוא פנה אלינו לשאול לפשר מהותנו בחדר, ניסינו להסביר לו שאנחנו ממש שונאים מתים ואוהבים אותו. רצינו לשכנע אותו כי כוונותינו טובות, בוי בעט בדלת להוכיח את כוחו ונפל, סלינג נראה מנסה להפחיד נמלים טועות, מיותר לציין שזה לא הכי עבד אבל הנה אנחנו מציינים זאת. סר קיגן פנה למרתיסה שנראתה מובכת מאוד משאר החבורה והוא השביע אותה להוביל אותנו בדרך הישר עד לסילוק הכוחות הרעים ששוכנים במצודת הרפאים ההרוסה  מרתיסה הנהנה בחיוב, פנינו החוצה מהקבר והנחנו את סר קיגן לנוח עד שמישהו אחר יפריע לו לישון.

עברנו דרך החדרים ובכל אחת מהכניסות ראינו מלכודת שמופעלת על ידי דריכה, החלטנו לא לדרוך עליה. התקדמנו בזהירות וגילינו בזהירות אתר חפירה שבו היו כמה גובלינים חופרים ומתלוננים. על הגובלינים שמרו כמה בעלי חיים דמויי דרקונים קטנים שזיהינו כ"דרק". החלטנו למשוך אותם למארב,  הצלחנו למשוך יצור אחד שהרגנו אותו בנחמדות, וגלגלנו את ראשו לתוך אתר החפירות אך לא נענו בתשובה,  לאחר שהשתעממנו מלחכות פרץ בוי לתוך אתר החפירות ואנחנו אחריו. הרגנו את כל היצורים המעופפים חלקית בעוד הגובלינים בוהים בנו. הצלחנו למחוץ אותם כאשר אנחנו שורדים את הקרב בקושי. הגובלינים החופרים הודו לנו על שחרורם, החלטנו לצרף שני גובלינים לחבורה, שמם הוא ג'יימס וג'אן והם חביבים וירקרקים.

מה מסתתר מאחורי הוילון?

 שמענו את צלצול הפעמון ולאחריו רינס חזר מהחדר שאליו הוא הלך לבד.  הקבוצה נכנסה לחדר הפעמון וגילת שני פתחים מכוסים בווילונות. החלטנו לחכות ולראות מה יוצא משם. לאחר כמה רגעים הווילונות הוסטו ומשם הושלכו עלינו חניתות, כתגובה נשלחו לעברם חצים וחרבות. סלינג זיהה נמלה בקצה החדר והפנה את החבורה להיזהר כדי לא לפגוע בנמלים חפות מפשע. אנגריף הסכים והחל לפגוע ביצורים לא חפים מפשע והחל לגדוע גפי גובלינים. במהלך הקרב דלתות נפתחו ופרצו משם גובלינים הישר לכלי הנשק שלנו, בעוד הנמלה זזה בהתמדה לעבר חור בקיר. מרתיסה נחלצה לעזרתו של אנגריף הפצוע רגע אחרי שהיא מפצחת ראש גובלים בליווי קול רעם קסום מחריש אזנים, כאשר גופת הגובלין המסריח האחרונה נופלת חסרת חיים לרצפה. בסוף הקרב אספנו את הנמלה וקראנו לה אנט-לי.

אנט-לי

 סרקנו את החדר ומצאנו כמה דברי ממון, והמשכנו בדרכנו לעבר החדרים הנוספים שנראה כמו חדרי שינה רגילים עד שנכנסנו לחדר גדול שבו נראו שני שומרים מצוידים יותר ובנויים יותר טוב משאר הגובלינים שפגשנו עד עכשיו. זה היה נראה כמו חדר שינה של מישהו חשוב שבפינת החדר מותקנים וילונות כבדים ומולו שולחן עבודה. רינס נכנס במהירות לחדר כאשר סלינג יורה מאחוריו לעבר שני השומרים בעוד רינס מכה בראשון השני צועק בקול רם "בלגרון תברח אנחנו מפסידים" בוי נכנס ומכה בשומר שצרח והוא צועק לעברנו "בלגרון קרוב". סלינג פנה במהירות לעבר הווילונות והרים אותם לגלות מיטה יוקרתית ופתח שממנו כנראה מישהו ברח. אחד מהגובלינים מנסה להכות באנגריף שספג כמה מכות אך אנגריף מתכופף והגובלין פוגש את פטישו של בוי. אבל אנגריף לא מצליח לחמוק ממכה נוספת שמונפת לעברו והוא נופל לאדמה מתבוסס בדמו. הגובלינים נראו ששואבים כוחות יותר כאשר מצבם החל להיות קשה יותר. סלינג נראה לוקח את מותו של אנגריף לא טוב "הוא היה  אמור למות בחדר עינויים ולא פה" הוא מתח את הקשת והחץ נפל מהמיתר, הוא שלף חץ נוסף והחץ נפל מידו, הוא קילל. סלינג ניסה למתוח שוב הקשת אך המיתר השתחרר מוקדם יותר משציפה והחץ לנפל ליד רגלו הוא ניסה לבעוט בחץ לעבר הגובלינים אך הוא פספס את החץ ונפל לרצפה. החבורה והגובלינים עצרו לרגע לצפות במחזה של אלף מתוסכל והמשיכו לאחר מכן בקרב. כדי לדלל את כמות העדים באירוע סלינג חיסל במהירות את שני הגובלינים הנותרים. בסיום הוספנו לשלל שלנו כמה מטרים נאים של ווילונות איכותים וציור של אמן לא ידוע אך מוכשר.

יומו של הכבשן

לאחר המנוחה החלטנו שאנחנו רוצים לשחק עם מישהו, אז התקדמנו למסדרון האחרון שאליו ברח הגובלין. לאחר מספר מטרים הגענו לדלת שמציה השני נשמעו צעקות וצרחות מאוד משכנעות. רינס התנדב לרחרח ופתח את הדלת בזהירות. הוא בהה לכמה רגעים וסגר את הדלת. כששאלנו אותו מה מתרש בפנים הוא אמר לנו, שמי שנכנס לחדר הזה שלא מרצונו, הוא לא אדם שמח במיוחד. התכוננו לפרוץ לתוך החדר. בוי החל לספור לאחור וכאשר היה מספיק קרוב לאפס הוא בעט את הדלת לשבוע שעבר. היצור שעמד מאחור הדלת נהדף ועוד לפני שהוא הוציא מפיו יבבת כאב, נשלחו לתוך החדר שני חצים מקשתו של סלינג, פחות משבריר רגע לאחר שהחץ השני השתחרר מקשתו של סלינג פרץ רינס לחדר כדי לפגוע באחד היצורים הקרובים. לפניינו נגלה חדר עינויים מאובזר הייטב כאשר בצידו הקרוב של החדר מונח כבשן ולאחריו מיטה מסמרים כיסא מאתגר ישיבה וארון בצורת אדם שרופד במסמרים מבפנים הידוע כאיירון מיידן. בקצה הרחוק מאיתנו הונח כלוב ובו נכלא בן אנוש מצולק ולא שמח. קרוב לכבשן עמד יצור גובליני גדול מימדים שאדם מלומד היה מזהה אותו כהוב-גובלין, הוא עמד בביטחון והביט אל הקבוצה שלנו בזלזול. למרות הסכנה לשלומו של אנגריף מהריהוט שלא

הובגובלין לפני הבערה

עבר הגנה בפני ילדים, הוא הסתער לעברו של ההוב גובלין. ככול שהמרחק של אנגריף התקצר כך השתנתה הבעת פניו של ההוב גובלין עד לזעקת פחד. אנגריף הניף את ההובגולין בזעקה והנחית אותו לתוך הכבשן הבוער כשפניו של ההובגולין היו מסוכרנות ומפוחדות יחדיו. אנגריף מלמל מזווית פיו את המילה "אביזרים" כאשר הוא בוחן את החדר בעודו מחזיק את ראשו של ההובגובלין בתוך האש. ההובגובלין הצליח לפרוץ הוחצה מהכבשן בעודו עולה בלהבות ובזעם ניסה להכות באנגריף שבתגובה הניף את כלי הנשק שלו ודחף את היצור המתלקח בחזרה לתוך האש. באותו זמן שני גובלינים מהקצה השני של החדר המטירו את חיציהם לעבר אנגריף שהחל להתחורר לאט לאט אך ביציבות.  נראה שאנגריף נפצע קשה אך הדבר לא נראה שמפריע לו בעוד הוא מוודא שההובגובלין מתפחם בחוסר הנאה אל עבר מותו. לאחר ההתפחמות של היצור פנה אנגריף לעבר הקורבן האומלל הבא. גורלו של האומלל היתה להכלא בתוך ארון המסמרים, המחזה היה מסקרן ומעורר רחמים אבל אנגריף נראה משועשע בצורה מסורה לגרימת הכאב.

בסוף הקרב נותר גובלין אחד בשם גוב שהתחנן על חיו, קשרנו אותו ופנינו אל האדם הפצוע שהיה בתוך הכלוב. שמו היה אנגרם והוא עסק בכשפים למינהם דבר שלא היה קשור לאף אחד מאיתנו אז הנהנו בהסכמה שקטה. הוא סיפר לנו שהוא הותקף ונכלא בחדר העינויים והוא הודה לנו שהצלנו אותו. הזכרנו לו שעדיין לא הצלנו אותו ואנחנו מעדיפים שהוא יסתובב איתנו. אנגראם הביט לעבר אנגריף שמלמל לעצמו "אביזרים, אביזרים" ואמר לנו שהוא חושב שהוא ינוס על נפשו בצורה הכי אצילית שהוא יצליח. אנחנו הגבנו בחוסר שביעות רצון, אז הוא נתן לנו שריון עור כאות תודה, דבר שמאוד שימח אותנו ואנגרם שמח יותר כאשר הוא מתרחק מעיניו של אנגריף.

פנינו לשיחה קצרה עם גוב הגובלין, הוא סיפר לנו על בלגרון הגדול ושני עוזריו, ניסינו להבין היכן הם נמצאים, הוא הצביעה בכל מיני כיוונים והבנו שדורשה הצבעה שלנו לעבר חיוכו אנגריף כדי שגוב יתמקד בהצבע לכיוון אחד וכך היה. שאלנו אותו על פשר חדר העינויים, הוא אמר לנו שזה בשביל "הכיף", אנגריף אישר "כיף" אז השלמנו עם התשובה. עשינו מנוחה קלה ליד הכבשן החם ויצאנו לסרוק את הקומה, את גוב השארנו בתוך הכלוב. סרקנו את הקומה ופנינו בהתחלה לכיוון שאליו הגובלין לא הצביע, נתקלנו שם בדלת מגואלת בדם, נכנסנו פנימה וגילינו מרחץ גופות וריח ריקבון הכה בנו. פנינו ללכת, אבל מרתיסה החליטה לברך על מספר גופות, כדי שלא נפגוש אותם מאוחר יותר. בהמשך הסריקה מצאנו גרם מדרגות שמוביל אותנו אל תוך האדמה. כשחזרנו לדלת לפי כיוונו של גוב מצאנו גרם מדרגות נוסף. החלטנו לפנות למדרגות השמאלים ורינס הוביל אותנו אל חדר שבו גילינו שני גובלינים משחקים קלפים. רינס החליט לנקב את צידו השמאלי של מוחו של הגובלין והוא נפל ומת בעוד הגובלין השני זרק את הקלפים ופני הפוקר והחל לברוח מהחדר, לא לפני שהוא מצלצל בפעמון.

שובו של אנגריף

הסתובבנו בין הגופות מחפשים פיסות מידע שיגלו לנו על אותו קארל אל שעומד מאחורי הנפשת המתים. על גופתה של ננרין מצאנו מכתב. המכתב סיפרן על מצודת שדופל קיפ, ועל המרגלת. הבנו שקארל אל שהוא זקוק לדם של 10 בני-אדם, בנוסף לשיקוי אליקסיר (Elixir).

בין שאר כלי הנשק מצאנו שיקוי, לקחנו אותו ופנינו לכפר. בדרך למפי עצר אותנו לשיחה. והוא פנה ללב שלנו ואמר שהוא מעוניין לשמור על העיר ולהגן עליה ולא ללכת איתנו לשדופל קיפ, בתמורה אמר שהוא יוכל להחזיר את אנגריף לחיים. למרות שהתרגלנו למותו בטרם עת של אנגריף החלטנו להסכים לעסקה של הגובלין השמנמן הקטן, ואנגריף חזר לחיים, הוא תמיד יכול למות בפעם אחרת.

ברכנו את אנגריף על שובו, להפתעתנו חזרתו לחים של אנגריף שיבשה את קולו והפכה אותו לנשי יותר, מבולבלים קלות הלכנו לישון. למחרת בבוקר בדקנו שהפלדין עדין חיי, ונקראנו לבקר בביתו הקט של פדרג. הוא שאל לפשר המאורעות של אתמול בלילה. הסברנו לו ב-16 מילים "מתים קמים אנחנו החזרנו מתים להיות מתים, ננרין היתה מרגלת אנחנו נבדוק מה קורה בשדו קיפ". פדרג הנהן להבנה ובירך אותנו בדרך צלחה וחזה בשלום.

לקחנו את הברכה שלו ויצאנו לעבר שדופל קיפ. המבצר היה במרחק יומיים הליכה, למזלנו נזכרנו שפדרג נתן לנו סוסים והגענו לשם עוד באותו יום. שדופל קיפ היא באמצע קרחת יער ורובו הגדול היה הרוס. היה ניתן לראות באופן ברור שבעלי חיים לא אוהבים להסתובב באזור. "לא חיות, לא טוב" אמר סלינג. פנינו לתוך המבצר ונכנסו דרך הפתח הראשון שראינו שהוביל אל תוך האדמה.

כאשר נכנסנו לתוך חלל גדול קיבלו את פינינו 4 יצורים ירוקי עור, גובלינים, אנחנו אוהבים להרוג אותם. מרתיסה קיבלה אותם במכה רעמים שזעזע להם את הרגלים הירוקות והמבחילות שלהם. סלינג שלא ציפה לרעם ביום בהיר, נפל כאשר הוא דרך את הקשת ואז דרך על הקשת. בוי הסתער לעבר שני גובלינים שנראו מחכים לו בקצה השני של האולם, אבל כאשר הוא הגיעה למרכז החדר האדמה נפערה תחתיו ובוי נעלם לנו. אנגריף התרוצץ בצורה נשית למדי לעבר אחד הגובלינים, הצחוק של הגובלים הסתיים כאשר אנגריף נעמד לידם, אחד מהגובלינים הגיב בצהלול וברח.

בעודנו נלחמים בגובלינים ובוי נלחם בעכברושים שהוא פגש בתחתית הבור, נראה היה שרינס לבש את הבגדים שמשכו את תשומת ליבם של הגובלינים כאשר הוא סופג מכה אחר מכה מהם, וצבע עורו הופך במהרה לבהיר מאוד כאשר הדם ניגר מגופו.

מרתיסה נחלצה לעזרתו והחזירה את הצבע לפנים שלו בעודה מכה בגובלינים.

כאשר הקרב מול הגובלינים הסתים בוי עדיין נשאר בבור וניסה להרוג את שארית העכברושים, המופע היה מרשים ומשעשע ביחד.

ירדנו לבור הפתוח עם פגרי העכברים כדי לנוח, אנגריף נשאר בחוץ לשמור על זה שהוא לא יתקרב לפגרי עכברושים. לפתע החלו להשמע קולות מכיוון המסדרון. אנגריף פנה לפגוש את הכוחות המתקרבים עם חיוך מסביר פנים. רינס ניסה לצאת לעזרת אנגריף אבל הוא נפל בחזרה לבור, מרתיסה הרגישה שהיא צריך לעשות פעולה יותר אגרסיבית לעזרת אנגריף ולפתע היא נעלמה מהבור בליווי קול של אוויר שנעלם מהקיום שלנו. היא הופיע ליד אנגריף והחלה לתקוף את היצורים שהגיעו. הופעתה של מרתיסה גרם לאחד הגובלינים לברוח, דבר רק שעזר לנו בקרב. הכנענו אותם במהרה בעזרת מכת מחץ של מרתיסה. בסיום הקרב החלטנו לנוח שוב והפעם בוי הציע לרינס להכין מלכודות כהגנה, רינס לקח כמה גופות של עכברושים ועיצב אותם מחדש, אם כי לא ידענו אם זה יעזור נגד גובלינים או עם העכברושים

יום אבל בווינטר הייבן

עברנו שוב על הציוד שמצאנו, ומצאנו מכתב. היתה לנו הרגשה שרינס אוהב לקרוא והוא הקריא לנו אותו. לפי מה שהבנו מהמכתב, יש בווינטר הייבן מרגל, שדיווח שישנה חבורה שיכולה להפריע במזימה אפלה שנועדה להרוס את העיירה כדי להעצים את האל אורקוס. המכתב היה חתום על ידי קרל אל.

החלטנו להעביר את הלילה שלנו במערה, בזמן השמירה של סלינג הגיעו למערה שני קובולדים בודדים. הם עברו על פני סלינג שהתחבא מאחורי סלע קטן. השנים ראו את החבורה ואת ראשו המרוצץ של איירון טוט והחלו לברוח, סלינג תיקל אחד מהם בדרכו החוצה מהמערה ותפס אותו. לאחר תשאול והפחדה הבנו שלא יצא ממנו מידע חשוב. החלטנו לשחרר אותו עם חץ בגב. הלילה עבר שוב עם מספר היתקלויות וטיפוס על עצים של רינס.

עם שחר יצאנו לעבר הכפר. עם הגיענו לכפר, גילינו את התושבים באבל. שתי משפחות מחוץ לחומות נרצחו. החלטנו לצאת במהירות לעבר הבתים. נכנסנו אל הבתים ולאחר סריקות זה נראה שכמות הדם לא מתאימה לתיאור הרצחן של המשפחות. הנחנו שדם הנרצחים נשאב מהם.

יצאנו עם המידע החדש לעירה תשאלנו את פרדג, את הזקנים, הכוהנת ונינרן הסוחרת של הכפר. לא הצלחנו להשיג יותר מידי מידע. הבנו שישנו מבצר הרוס בשם 'שדופל קיפ' על הטירה שמר בעבר סר' קיגן. אחד מהזקנים של הכפר חושב שקיגן הוא עדיין השומר* והזקן השני סיפר על חלום שחלם בלילה שלפני "מאחורי דלת יש משהו אפל" הנהנו בחיוך ועזבנו את המקום.

המידע שהשגנו לגבי קלראל היה מהכהנת שסיפרה על כהן אנושי אפל שפגשה מלפני שנים, שנראה מחבב להנפיש מתים בחזרה לחיים, אבל לא בצורה טובה כלכך. הכוהנת מאמינה שהוא אל מת ומשם מקור הרוע.**

החלטנו לצאת למחרת לכיוון המבצר, וללכת לפנות ערב אל בית הקברות לברך את המתים. אבל מסתבר שהגענו מאוחר מידי. מתוך הקברים של הכפר עלו יצורים מתים מהקברים שלהם ופנו לעברנו בברכות שלום "אהההההההההחחרר" ברכנו אותם בחזרה במכות נמרצות. למפי עזר לנו בקרב וזה היה נראה שאפילו נסתדר עד שהתחילו לנשוך אותנו שלדים של חיות מתות וזה לא היה נעים. לפתע פגע חץ בצורה קשה בכתפה של מרתיסה שנורה מעבר לצללים. מאחורי מצבת שיש גילינו את נינרן הסוחרת האלפית של הכפר. קרב חצים החל בין האלפים משני צידי החבורה בעוד החרבות והפטישים מנתצים יצורים מתים שרוצים להפוך אותנו לכמותם. הקרב היה קשה אבל בשארית הכוחות הצלחנו להחזיר את המתים למצב הקודם והוספנו אליהם את נינרן לנוח איתם לעד. לפמי היה נראה שמח במיוחד לאחר שהוא הצליח להרוג שני שלדים וזכה בשני פיסות זהב מכיסו של סלינג.

*כולם מסכימים שסר קיגן מת מזמן ושהוא חזר באופן זה או אחר. אחד הזקנים חושב שהוא עדיין מנסה להגן על הטירה.

** הכוהנת בכפר נוטה לחשוב שכמו כל האל-מתים, גם הוא עבר לצד של הרעים

מותו המוקדם של אנגריף

מצאנו את עצמנו עומדים מעל גופות היצורים הקטנים המעצבנים, הריינגר ורינס נעו לתוך השטח שלא היתה לנו זוית ראיה אליו. בקצה השני של המערה נמצא כפות, אדם אשר נראה שמח לראות אותנו מבעד לחבלים שהסתירו אותו. סלינג התקרב אליו והוריד את המחסום מפיו של האדם. "תודה" הוא אמר בקול חלש. לאחר תשאול קל הבנו שמדובר באדם בשם דוון, שחי בכפר בשם "ווינטר הייבן" לאחרונה הכפר שלו היה תחת התקפות של גובלינים וקובולדים. מסתבר שהיצורים המטרידים שהרגנו היו קובולדים. דוון התרשם ביותר מהיכולות שלנו, אז הצענו לו את שירותינו כ"שיט הלפרס". הוא סיפר לנו על גובלין בשם "איירון טוט" שחשוד בהנהגת הקובולדים. יצאנו לעבר ביתו של דוון ולאחר כמה שעות של הליכה הגענו לכפר, ווינטר הייבן, לא היה ממש הייבן אבל עדין כפר קטן ונחמד. על חומה קטנה שהגנה על הכפר עמדו שני שומרים בעלי פחד גבהים, או לפחות כך הם נראו שעברנו לידם. לאחר סיבוב הכרות עם הכפר נכנסנו לפאב המקומי. השמוע עלינו ועל יכולות החיסול שלנו החלה להתפשט בכפר ויותר תושבים החלו להאסף בפאב. לאורך הערב סלינג ניסה להדוף אנשים מלגעת לו באוזנים והוא חמק לשולחן של הזקנים לדבר על פוליטיקה והסטוריה. מרטיסיה ורינס יצאו בעקבות כוהנת שמשרתת את כל האלים, אבל לאחר בדיקה הם גילו שהיא עובדת רק אלים שהם בסדר איתם אז מרתיסה לא נתנה לרינס לנגוח בה. בויי ישב על הבר ובהה באנשים שבהו בו עד שהם הפסיקו ואנגריף נראה מהורהר מתמיד. החלטנו ללכת לישון כדי לבקר בבית המגורים של שליט הכפר הרוזן פדרג.

בבוקר למחרת כולם התעוררו חוץ מאנגריף. אשר נכנסנו לחדרו גילינו אותו תלוי בחבל על הקורה של החדר, בהתחלה חשדנו, אבל בסופו של דבר הסכמנו שזה היה מוות בעריסה והלכנו לפגוש את פדרג. האציל קיבל אותנו בארשת פני אצילית וכיבד אותנו בביסקוויטים. הודנו לו על הבסקוויטים. הוא ביקש את עזרתנו ואנחנו הסכמנו להציע לו אותה, תמורת תשלום הולם. הרוזן הציע לנו סכום נכבד לכפר אבל לא נכבד עבוד חבורה מקצועית בהרג קובולדים, מתריסה הלמה בו במילים שגרמו לו לתת לנו חצי מהסכום מראש.

יצאנו מהווילה של הרוזן, ופנינו לעבר המקום שחשדנו בו כמחנה של הקובולדים המונהגים שלו "איירון טוט", פנינו לכיוון המגע האחרון שלנו עם הקובולדים. משם סלינג לקח אותנו בעקבות העקבות שנראו חשודות במיוחד, הוא רחרח את האוויר, וליטף את העצים בצורה חשודה אבל בסופו של דבר הוא הוביל אותנו לפתח מערה שהיתה חשודה. סלינג ורינס ניסו להתגנב לתוך המערה אבל נראה שבוי עשה זאת ביתר הצלחה. פרצנו למערה ולהקה של קובולדים ברחה אותנו בחניתות לכיוון הפנים שלנו. זה לא היה נעים אבל לא כזה נורא. פתחנו במתקפת נגד ומרתיסה הכתה באדמה עם הנשק שלה, המכה פגעה בקובולדים הקרובים והכנתה לנו את

הכוחות להמשך הקרב. אנחנו הכנו בהם במיומנות אבל כאשר זיהינו את "אירון טוט" בוי המתקד עליו והנחית בו מהלומת פטיש שנראתה שזעזעה את הגובלין לשבוע הבאה. בעוד הקובצה מתנהל במיומנות נראה שסלינג ניסה לבדוק כמה חצים הוא יכול לכוון לתקרה, כאשר נמאס לו הוא הפיל את הקשת לאדמה לאות מחווה לחצים המבוזבזים. מכה ועוד מכה נחתה בגופו המדמם של איירון טוט, לאחר מכה של רינס שגרמה לעצים בחוץ לבכות, נפל הגובלין אל האדמה. שני היצורים הנותרים נכנעו וזרקו את כלי הנשק לאדמה. קשרנו אותם, בעיני סלינג מצאה חן שיהיה לחבורה עבד גובליני שמתיל לחשים ושאר החבורה סימפתיה את הרעיון. הרגנו את הקובולד וקראנו לגובלין הנותר פונגי, אבל כדי שנזכור את אנגריף, קראנו לו גם אנגריף 2.