לאחר
מות חברינו אנגריף החלטנו לכבד את חיו הקצרים ולהשאיר אותו שרוע על רצפת החדר
הקרה. הנחנו שהוא בסדר עם מותו כי הוא כבר רגיל. עברנו דרך הפתח וגילינו דלת סתרים,
שנראתה כמו דלת סתרים. התקדמנו ומצאנו מזבח שבו היתה דלת סתרים שלא נראתה
כמו דלת סתרים. עברנו דרכה ושם היה ארון קבורה מסוטת באבן. בוי ניגש לארון ונגע
בו. רעש נשמע בחדר כאשר מהארון הופיע סר קיגן. הוא פנה אלינו לשאול לפשר מהותנו
בחדר, ניסינו להסביר לו שאנחנו ממש שונאים מתים ואוהבים אותו. רצינו לשכנע אותו כי כוונותינו טובות, בוי בעט בדלת
להוכיח את כוחו ונפל, סלינג נראה מנסה להפחיד נמלים טועות, מיותר לציין שזה לא הכי
עבד אבל הנה אנחנו מציינים זאת. סר קיגן פנה למרתיסה שנראתה מובכת מאוד משאר החבורה והוא השביע אותה להוביל אותנו בדרך הישר עד לסילוק הכוחות הרעים ששוכנים במצודת הרפאים ההרוסה מרתיסה הנהנה בחיוב, פנינו החוצה מהקבר והנחנו את סר קיגן לנוח עד שמישהו
אחר יפריע לו לישון.
עברנו
דרך החדרים ובכל אחת מהכניסות ראינו מלכודת שמופעלת על ידי דריכה, החלטנו לא לדרוך
עליה. התקדמנו בזהירות וגילינו בזהירות אתר חפירה שבו היו כמה גובלינים חופרים ומתלוננים. על הגובלינים שמרו כמה בעלי חיים דמויי דרקונים קטנים שזיהינו כ"דרק". החלטנו למשוך
אותם למארב, הצלחנו למשוך יצור אחד שהרגנו
אותו בנחמדות, וגלגלנו את ראשו לתוך אתר החפירות אך לא נענו בתשובה, לאחר שהשתעממנו מלחכות פרץ בוי לתוך אתר החפירות
ואנחנו אחריו. הרגנו את כל היצורים המעופפים חלקית בעוד הגובלינים בוהים בנו.
הצלחנו למחוץ אותם כאשר אנחנו שורדים את הקרב בקושי. הגובלינים החופרים הודו לנו
על שחרורם, החלטנו לצרף שני גובלינים לחבורה, שמם הוא ג'יימס וג'אן והם חביבים
וירקרקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה