הם נושכים ולא נחמדים

לאחר מות חברינו אנגריף החלטנו לכבד את חיו הקצרים ולהשאיר אותו שרוע על רצפת החדר הקרה. הנחנו שהוא בסדר עם מותו כי הוא כבר רגיל. עברנו דרך הפתח וגילינו דלת סתרים, שנראתה כמו דלת סתרים. התקדמנו ומצאנו מזבח שבו היתה דלת סתרים שלא נראתה כמו דלת סתרים. עברנו דרכה ושם היה ארון קבורה מסוטת באבן. בוי ניגש לארון ונגע בו. רעש נשמע בחדר כאשר מהארון הופיע סר קיגן. הוא פנה אלינו לשאול לפשר מהותנו בחדר, ניסינו להסביר לו שאנחנו ממש שונאים מתים ואוהבים אותו. רצינו לשכנע אותו כי כוונותינו טובות, בוי בעט בדלת להוכיח את כוחו ונפל, סלינג נראה מנסה להפחיד נמלים טועות, מיותר לציין שזה לא הכי עבד אבל הנה אנחנו מציינים זאת. סר קיגן פנה למרתיסה שנראתה מובכת מאוד משאר החבורה והוא השביע אותה להוביל אותנו בדרך הישר עד לסילוק הכוחות הרעים ששוכנים במצודת הרפאים ההרוסה  מרתיסה הנהנה בחיוב, פנינו החוצה מהקבר והנחנו את סר קיגן לנוח עד שמישהו אחר יפריע לו לישון.

עברנו דרך החדרים ובכל אחת מהכניסות ראינו מלכודת שמופעלת על ידי דריכה, החלטנו לא לדרוך עליה. התקדמנו בזהירות וגילינו בזהירות אתר חפירה שבו היו כמה גובלינים חופרים ומתלוננים. על הגובלינים שמרו כמה בעלי חיים דמויי דרקונים קטנים שזיהינו כ"דרק". החלטנו למשוך אותם למארב,  הצלחנו למשוך יצור אחד שהרגנו אותו בנחמדות, וגלגלנו את ראשו לתוך אתר החפירות אך לא נענו בתשובה,  לאחר שהשתעממנו מלחכות פרץ בוי לתוך אתר החפירות ואנחנו אחריו. הרגנו את כל היצורים המעופפים חלקית בעוד הגובלינים בוהים בנו. הצלחנו למחוץ אותם כאשר אנחנו שורדים את הקרב בקושי. הגובלינים החופרים הודו לנו על שחרורם, החלטנו לצרף שני גובלינים לחבורה, שמם הוא ג'יימס וג'אן והם חביבים וירקרקים.

מה מסתתר מאחורי הוילון?

 שמענו את צלצול הפעמון ולאחריו רינס חזר מהחדר שאליו הוא הלך לבד.  הקבוצה נכנסה לחדר הפעמון וגילת שני פתחים מכוסים בווילונות. החלטנו לחכות ולראות מה יוצא משם. לאחר כמה רגעים הווילונות הוסטו ומשם הושלכו עלינו חניתות, כתגובה נשלחו לעברם חצים וחרבות. סלינג זיהה נמלה בקצה החדר והפנה את החבורה להיזהר כדי לא לפגוע בנמלים חפות מפשע. אנגריף הסכים והחל לפגוע ביצורים לא חפים מפשע והחל לגדוע גפי גובלינים. במהלך הקרב דלתות נפתחו ופרצו משם גובלינים הישר לכלי הנשק שלנו, בעוד הנמלה זזה בהתמדה לעבר חור בקיר. מרתיסה נחלצה לעזרתו של אנגריף הפצוע רגע אחרי שהיא מפצחת ראש גובלים בליווי קול רעם קסום מחריש אזנים, כאשר גופת הגובלין המסריח האחרונה נופלת חסרת חיים לרצפה. בסוף הקרב אספנו את הנמלה וקראנו לה אנט-לי.

אנט-לי

 סרקנו את החדר ומצאנו כמה דברי ממון, והמשכנו בדרכנו לעבר החדרים הנוספים שנראה כמו חדרי שינה רגילים עד שנכנסנו לחדר גדול שבו נראו שני שומרים מצוידים יותר ובנויים יותר טוב משאר הגובלינים שפגשנו עד עכשיו. זה היה נראה כמו חדר שינה של מישהו חשוב שבפינת החדר מותקנים וילונות כבדים ומולו שולחן עבודה. רינס נכנס במהירות לחדר כאשר סלינג יורה מאחוריו לעבר שני השומרים בעוד רינס מכה בראשון השני צועק בקול רם "בלגרון תברח אנחנו מפסידים" בוי נכנס ומכה בשומר שצרח והוא צועק לעברנו "בלגרון קרוב". סלינג פנה במהירות לעבר הווילונות והרים אותם לגלות מיטה יוקרתית ופתח שממנו כנראה מישהו ברח. אחד מהגובלינים מנסה להכות באנגריף שספג כמה מכות אך אנגריף מתכופף והגובלין פוגש את פטישו של בוי. אבל אנגריף לא מצליח לחמוק ממכה נוספת שמונפת לעברו והוא נופל לאדמה מתבוסס בדמו. הגובלינים נראו ששואבים כוחות יותר כאשר מצבם החל להיות קשה יותר. סלינג נראה לוקח את מותו של אנגריף לא טוב "הוא היה  אמור למות בחדר עינויים ולא פה" הוא מתח את הקשת והחץ נפל מהמיתר, הוא שלף חץ נוסף והחץ נפל מידו, הוא קילל. סלינג ניסה למתוח שוב הקשת אך המיתר השתחרר מוקדם יותר משציפה והחץ לנפל ליד רגלו הוא ניסה לבעוט בחץ לעבר הגובלינים אך הוא פספס את החץ ונפל לרצפה. החבורה והגובלינים עצרו לרגע לצפות במחזה של אלף מתוסכל והמשיכו לאחר מכן בקרב. כדי לדלל את כמות העדים באירוע סלינג חיסל במהירות את שני הגובלינים הנותרים. בסיום הוספנו לשלל שלנו כמה מטרים נאים של ווילונות איכותים וציור של אמן לא ידוע אך מוכשר.