יומו של הכבשן

לאחר המנוחה החלטנו שאנחנו רוצים לשחק עם מישהו, אז התקדמנו למסדרון האחרון שאליו ברח הגובלין. לאחר מספר מטרים הגענו לדלת שמציה השני נשמעו צעקות וצרחות מאוד משכנעות. רינס התנדב לרחרח ופתח את הדלת בזהירות. הוא בהה לכמה רגעים וסגר את הדלת. כששאלנו אותו מה מתרש בפנים הוא אמר לנו, שמי שנכנס לחדר הזה שלא מרצונו, הוא לא אדם שמח במיוחד. התכוננו לפרוץ לתוך החדר. בוי החל לספור לאחור וכאשר היה מספיק קרוב לאפס הוא בעט את הדלת לשבוע שעבר. היצור שעמד מאחור הדלת נהדף ועוד לפני שהוא הוציא מפיו יבבת כאב, נשלחו לתוך החדר שני חצים מקשתו של סלינג, פחות משבריר רגע לאחר שהחץ השני השתחרר מקשתו של סלינג פרץ רינס לחדר כדי לפגוע באחד היצורים הקרובים. לפניינו נגלה חדר עינויים מאובזר הייטב כאשר בצידו הקרוב של החדר מונח כבשן ולאחריו מיטה מסמרים כיסא מאתגר ישיבה וארון בצורת אדם שרופד במסמרים מבפנים הידוע כאיירון מיידן. בקצה הרחוק מאיתנו הונח כלוב ובו נכלא בן אנוש מצולק ולא שמח. קרוב לכבשן עמד יצור גובליני גדול מימדים שאדם מלומד היה מזהה אותו כהוב-גובלין, הוא עמד בביטחון והביט אל הקבוצה שלנו בזלזול. למרות הסכנה לשלומו של אנגריף מהריהוט שלא

הובגובלין לפני הבערה

עבר הגנה בפני ילדים, הוא הסתער לעברו של ההוב גובלין. ככול שהמרחק של אנגריף התקצר כך השתנתה הבעת פניו של ההוב גובלין עד לזעקת פחד. אנגריף הניף את ההובגולין בזעקה והנחית אותו לתוך הכבשן הבוער כשפניו של ההובגולין היו מסוכרנות ומפוחדות יחדיו. אנגריף מלמל מזווית פיו את המילה "אביזרים" כאשר הוא בוחן את החדר בעודו מחזיק את ראשו של ההובגובלין בתוך האש. ההובגובלין הצליח לפרוץ הוחצה מהכבשן בעודו עולה בלהבות ובזעם ניסה להכות באנגריף שבתגובה הניף את כלי הנשק שלו ודחף את היצור המתלקח בחזרה לתוך האש. באותו זמן שני גובלינים מהקצה השני של החדר המטירו את חיציהם לעבר אנגריף שהחל להתחורר לאט לאט אך ביציבות.  נראה שאנגריף נפצע קשה אך הדבר לא נראה שמפריע לו בעוד הוא מוודא שההובגובלין מתפחם בחוסר הנאה אל עבר מותו. לאחר ההתפחמות של היצור פנה אנגריף לעבר הקורבן האומלל הבא. גורלו של האומלל היתה להכלא בתוך ארון המסמרים, המחזה היה מסקרן ומעורר רחמים אבל אנגריף נראה משועשע בצורה מסורה לגרימת הכאב.

בסוף הקרב נותר גובלין אחד בשם גוב שהתחנן על חיו, קשרנו אותו ופנינו אל האדם הפצוע שהיה בתוך הכלוב. שמו היה אנגרם והוא עסק בכשפים למינהם דבר שלא היה קשור לאף אחד מאיתנו אז הנהנו בהסכמה שקטה. הוא סיפר לנו שהוא הותקף ונכלא בחדר העינויים והוא הודה לנו שהצלנו אותו. הזכרנו לו שעדיין לא הצלנו אותו ואנחנו מעדיפים שהוא יסתובב איתנו. אנגראם הביט לעבר אנגריף שמלמל לעצמו "אביזרים, אביזרים" ואמר לנו שהוא חושב שהוא ינוס על נפשו בצורה הכי אצילית שהוא יצליח. אנחנו הגבנו בחוסר שביעות רצון, אז הוא נתן לנו שריון עור כאות תודה, דבר שמאוד שימח אותנו ואנגרם שמח יותר כאשר הוא מתרחק מעיניו של אנגריף.

פנינו לשיחה קצרה עם גוב הגובלין, הוא סיפר לנו על בלגרון הגדול ושני עוזריו, ניסינו להבין היכן הם נמצאים, הוא הצביעה בכל מיני כיוונים והבנו שדורשה הצבעה שלנו לעבר חיוכו אנגריף כדי שגוב יתמקד בהצבע לכיוון אחד וכך היה. שאלנו אותו על פשר חדר העינויים, הוא אמר לנו שזה בשביל "הכיף", אנגריף אישר "כיף" אז השלמנו עם התשובה. עשינו מנוחה קלה ליד הכבשן החם ויצאנו לסרוק את הקומה, את גוב השארנו בתוך הכלוב. סרקנו את הקומה ופנינו בהתחלה לכיוון שאליו הגובלין לא הצביע, נתקלנו שם בדלת מגואלת בדם, נכנסנו פנימה וגילינו מרחץ גופות וריח ריקבון הכה בנו. פנינו ללכת, אבל מרתיסה החליטה לברך על מספר גופות, כדי שלא נפגוש אותם מאוחר יותר. בהמשך הסריקה מצאנו גרם מדרגות שמוביל אותנו אל תוך האדמה. כשחזרנו לדלת לפי כיוונו של גוב מצאנו גרם מדרגות נוסף. החלטנו לפנות למדרגות השמאלים ורינס הוביל אותנו אל חדר שבו גילינו שני גובלינים משחקים קלפים. רינס החליט לנקב את צידו השמאלי של מוחו של הגובלין והוא נפל ומת בעוד הגובלין השני זרק את הקלפים ופני הפוקר והחל לברוח מהחדר, לא לפני שהוא מצלצל בפעמון.

שובו של אנגריף

הסתובבנו בין הגופות מחפשים פיסות מידע שיגלו לנו על אותו קארל אל שעומד מאחורי הנפשת המתים. על גופתה של ננרין מצאנו מכתב. המכתב סיפרן על מצודת שדופל קיפ, ועל המרגלת. הבנו שקארל אל שהוא זקוק לדם של 10 בני-אדם, בנוסף לשיקוי אליקסיר (Elixir).

בין שאר כלי הנשק מצאנו שיקוי, לקחנו אותו ופנינו לכפר. בדרך למפי עצר אותנו לשיחה. והוא פנה ללב שלנו ואמר שהוא מעוניין לשמור על העיר ולהגן עליה ולא ללכת איתנו לשדופל קיפ, בתמורה אמר שהוא יוכל להחזיר את אנגריף לחיים. למרות שהתרגלנו למותו בטרם עת של אנגריף החלטנו להסכים לעסקה של הגובלין השמנמן הקטן, ואנגריף חזר לחיים, הוא תמיד יכול למות בפעם אחרת.

ברכנו את אנגריף על שובו, להפתעתנו חזרתו לחים של אנגריף שיבשה את קולו והפכה אותו לנשי יותר, מבולבלים קלות הלכנו לישון. למחרת בבוקר בדקנו שהפלדין עדין חיי, ונקראנו לבקר בביתו הקט של פדרג. הוא שאל לפשר המאורעות של אתמול בלילה. הסברנו לו ב-16 מילים "מתים קמים אנחנו החזרנו מתים להיות מתים, ננרין היתה מרגלת אנחנו נבדוק מה קורה בשדו קיפ". פדרג הנהן להבנה ובירך אותנו בדרך צלחה וחזה בשלום.

לקחנו את הברכה שלו ויצאנו לעבר שדופל קיפ. המבצר היה במרחק יומיים הליכה, למזלנו נזכרנו שפדרג נתן לנו סוסים והגענו לשם עוד באותו יום. שדופל קיפ היא באמצע קרחת יער ורובו הגדול היה הרוס. היה ניתן לראות באופן ברור שבעלי חיים לא אוהבים להסתובב באזור. "לא חיות, לא טוב" אמר סלינג. פנינו לתוך המבצר ונכנסו דרך הפתח הראשון שראינו שהוביל אל תוך האדמה.

כאשר נכנסנו לתוך חלל גדול קיבלו את פינינו 4 יצורים ירוקי עור, גובלינים, אנחנו אוהבים להרוג אותם. מרתיסה קיבלה אותם במכה רעמים שזעזע להם את הרגלים הירוקות והמבחילות שלהם. סלינג שלא ציפה לרעם ביום בהיר, נפל כאשר הוא דרך את הקשת ואז דרך על הקשת. בוי הסתער לעבר שני גובלינים שנראו מחכים לו בקצה השני של האולם, אבל כאשר הוא הגיעה למרכז החדר האדמה נפערה תחתיו ובוי נעלם לנו. אנגריף התרוצץ בצורה נשית למדי לעבר אחד הגובלינים, הצחוק של הגובלים הסתיים כאשר אנגריף נעמד לידם, אחד מהגובלינים הגיב בצהלול וברח.

בעודנו נלחמים בגובלינים ובוי נלחם בעכברושים שהוא פגש בתחתית הבור, נראה היה שרינס לבש את הבגדים שמשכו את תשומת ליבם של הגובלינים כאשר הוא סופג מכה אחר מכה מהם, וצבע עורו הופך במהרה לבהיר מאוד כאשר הדם ניגר מגופו.

מרתיסה נחלצה לעזרתו והחזירה את הצבע לפנים שלו בעודה מכה בגובלינים.

כאשר הקרב מול הגובלינים הסתים בוי עדיין נשאר בבור וניסה להרוג את שארית העכברושים, המופע היה מרשים ומשעשע ביחד.

ירדנו לבור הפתוח עם פגרי העכברים כדי לנוח, אנגריף נשאר בחוץ לשמור על זה שהוא לא יתקרב לפגרי עכברושים. לפתע החלו להשמע קולות מכיוון המסדרון. אנגריף פנה לפגוש את הכוחות המתקרבים עם חיוך מסביר פנים. רינס ניסה לצאת לעזרת אנגריף אבל הוא נפל בחזרה לבור, מרתיסה הרגישה שהיא צריך לעשות פעולה יותר אגרסיבית לעזרת אנגריף ולפתע היא נעלמה מהבור בליווי קול של אוויר שנעלם מהקיום שלנו. היא הופיע ליד אנגריף והחלה לתקוף את היצורים שהגיעו. הופעתה של מרתיסה גרם לאחד הגובלינים לברוח, דבר רק שעזר לנו בקרב. הכנענו אותם במהרה בעזרת מכת מחץ של מרתיסה. בסיום הקרב החלטנו לנוח שוב והפעם בוי הציע לרינס להכין מלכודות כהגנה, רינס לקח כמה גופות של עכברושים ועיצב אותם מחדש, אם כי לא ידענו אם זה יעזור נגד גובלינים או עם העכברושים

יום אבל בווינטר הייבן

עברנו שוב על הציוד שמצאנו, ומצאנו מכתב. היתה לנו הרגשה שרינס אוהב לקרוא והוא הקריא לנו אותו. לפי מה שהבנו מהמכתב, יש בווינטר הייבן מרגל, שדיווח שישנה חבורה שיכולה להפריע במזימה אפלה שנועדה להרוס את העיירה כדי להעצים את האל אורקוס. המכתב היה חתום על ידי קרל אל.

החלטנו להעביר את הלילה שלנו במערה, בזמן השמירה של סלינג הגיעו למערה שני קובולדים בודדים. הם עברו על פני סלינג שהתחבא מאחורי סלע קטן. השנים ראו את החבורה ואת ראשו המרוצץ של איירון טוט והחלו לברוח, סלינג תיקל אחד מהם בדרכו החוצה מהמערה ותפס אותו. לאחר תשאול והפחדה הבנו שלא יצא ממנו מידע חשוב. החלטנו לשחרר אותו עם חץ בגב. הלילה עבר שוב עם מספר היתקלויות וטיפוס על עצים של רינס.

עם שחר יצאנו לעבר הכפר. עם הגיענו לכפר, גילינו את התושבים באבל. שתי משפחות מחוץ לחומות נרצחו. החלטנו לצאת במהירות לעבר הבתים. נכנסנו אל הבתים ולאחר סריקות זה נראה שכמות הדם לא מתאימה לתיאור הרצחן של המשפחות. הנחנו שדם הנרצחים נשאב מהם.

יצאנו עם המידע החדש לעירה תשאלנו את פרדג, את הזקנים, הכוהנת ונינרן הסוחרת של הכפר. לא הצלחנו להשיג יותר מידי מידע. הבנו שישנו מבצר הרוס בשם 'שדופל קיפ' על הטירה שמר בעבר סר' קיגן. אחד מהזקנים של הכפר חושב שקיגן הוא עדיין השומר* והזקן השני סיפר על חלום שחלם בלילה שלפני "מאחורי דלת יש משהו אפל" הנהנו בחיוך ועזבנו את המקום.

המידע שהשגנו לגבי קלראל היה מהכהנת שסיפרה על כהן אנושי אפל שפגשה מלפני שנים, שנראה מחבב להנפיש מתים בחזרה לחיים, אבל לא בצורה טובה כלכך. הכוהנת מאמינה שהוא אל מת ומשם מקור הרוע.**

החלטנו לצאת למחרת לכיוון המבצר, וללכת לפנות ערב אל בית הקברות לברך את המתים. אבל מסתבר שהגענו מאוחר מידי. מתוך הקברים של הכפר עלו יצורים מתים מהקברים שלהם ופנו לעברנו בברכות שלום "אהההההההההחחרר" ברכנו אותם בחזרה במכות נמרצות. למפי עזר לנו בקרב וזה היה נראה שאפילו נסתדר עד שהתחילו לנשוך אותנו שלדים של חיות מתות וזה לא היה נעים. לפתע פגע חץ בצורה קשה בכתפה של מרתיסה שנורה מעבר לצללים. מאחורי מצבת שיש גילינו את נינרן הסוחרת האלפית של הכפר. קרב חצים החל בין האלפים משני צידי החבורה בעוד החרבות והפטישים מנתצים יצורים מתים שרוצים להפוך אותנו לכמותם. הקרב היה קשה אבל בשארית הכוחות הצלחנו להחזיר את המתים למצב הקודם והוספנו אליהם את נינרן לנוח איתם לעד. לפמי היה נראה שמח במיוחד לאחר שהוא הצליח להרוג שני שלדים וזכה בשני פיסות זהב מכיסו של סלינג.

*כולם מסכימים שסר קיגן מת מזמן ושהוא חזר באופן זה או אחר. אחד הזקנים חושב שהוא עדיין מנסה להגן על הטירה.

** הכוהנת בכפר נוטה לחשוב שכמו כל האל-מתים, גם הוא עבר לצד של הרעים