מותו המוקדם של אנגריף

מצאנו את עצמנו עומדים מעל גופות היצורים הקטנים המעצבנים, הריינגר ורינס נעו לתוך השטח שלא היתה לנו זוית ראיה אליו. בקצה השני של המערה נמצא כפות, אדם אשר נראה שמח לראות אותנו מבעד לחבלים שהסתירו אותו. סלינג התקרב אליו והוריד את המחסום מפיו של האדם. "תודה" הוא אמר בקול חלש. לאחר תשאול קל הבנו שמדובר באדם בשם דוון, שחי בכפר בשם "ווינטר הייבן" לאחרונה הכפר שלו היה תחת התקפות של גובלינים וקובולדים. מסתבר שהיצורים המטרידים שהרגנו היו קובולדים. דוון התרשם ביותר מהיכולות שלנו, אז הצענו לו את שירותינו כ"שיט הלפרס". הוא סיפר לנו על גובלין בשם "איירון טוט" שחשוד בהנהגת הקובולדים. יצאנו לעבר ביתו של דוון ולאחר כמה שעות של הליכה הגענו לכפר, ווינטר הייבן, לא היה ממש הייבן אבל עדין כפר קטן ונחמד. על חומה קטנה שהגנה על הכפר עמדו שני שומרים בעלי פחד גבהים, או לפחות כך הם נראו שעברנו לידם. לאחר סיבוב הכרות עם הכפר נכנסנו לפאב המקומי. השמוע עלינו ועל יכולות החיסול שלנו החלה להתפשט בכפר ויותר תושבים החלו להאסף בפאב. לאורך הערב סלינג ניסה להדוף אנשים מלגעת לו באוזנים והוא חמק לשולחן של הזקנים לדבר על פוליטיקה והסטוריה. מרטיסיה ורינס יצאו בעקבות כוהנת שמשרתת את כל האלים, אבל לאחר בדיקה הם גילו שהיא עובדת רק אלים שהם בסדר איתם אז מרתיסה לא נתנה לרינס לנגוח בה. בויי ישב על הבר ובהה באנשים שבהו בו עד שהם הפסיקו ואנגריף נראה מהורהר מתמיד. החלטנו ללכת לישון כדי לבקר בבית המגורים של שליט הכפר הרוזן פדרג.

בבוקר למחרת כולם התעוררו חוץ מאנגריף. אשר נכנסנו לחדרו גילינו אותו תלוי בחבל על הקורה של החדר, בהתחלה חשדנו, אבל בסופו של דבר הסכמנו שזה היה מוות בעריסה והלכנו לפגוש את פדרג. האציל קיבל אותנו בארשת פני אצילית וכיבד אותנו בביסקוויטים. הודנו לו על הבסקוויטים. הוא ביקש את עזרתנו ואנחנו הסכמנו להציע לו אותה, תמורת תשלום הולם. הרוזן הציע לנו סכום נכבד לכפר אבל לא נכבד עבוד חבורה מקצועית בהרג קובולדים, מתריסה הלמה בו במילים שגרמו לו לתת לנו חצי מהסכום מראש.

יצאנו מהווילה של הרוזן, ופנינו לעבר המקום שחשדנו בו כמחנה של הקובולדים המונהגים שלו "איירון טוט", פנינו לכיוון המגע האחרון שלנו עם הקובולדים. משם סלינג לקח אותנו בעקבות העקבות שנראו חשודות במיוחד, הוא רחרח את האוויר, וליטף את העצים בצורה חשודה אבל בסופו של דבר הוא הוביל אותנו לפתח מערה שהיתה חשודה. סלינג ורינס ניסו להתגנב לתוך המערה אבל נראה שבוי עשה זאת ביתר הצלחה. פרצנו למערה ולהקה של קובולדים ברחה אותנו בחניתות לכיוון הפנים שלנו. זה לא היה נעים אבל לא כזה נורא. פתחנו במתקפת נגד ומרתיסה הכתה באדמה עם הנשק שלה, המכה פגעה בקובולדים הקרובים והכנתה לנו את

הכוחות להמשך הקרב. אנחנו הכנו בהם במיומנות אבל כאשר זיהינו את "אירון טוט" בוי המתקד עליו והנחית בו מהלומת פטיש שנראתה שזעזעה את הגובלין לשבוע הבאה. בעוד הקובצה מתנהל במיומנות נראה שסלינג ניסה לבדוק כמה חצים הוא יכול לכוון לתקרה, כאשר נמאס לו הוא הפיל את הקשת לאדמה לאות מחווה לחצים המבוזבזים. מכה ועוד מכה נחתה בגופו המדמם של איירון טוט, לאחר מכה של רינס שגרמה לעצים בחוץ לבכות, נפל הגובלין אל האדמה. שני היצורים הנותרים נכנעו וזרקו את כלי הנשק לאדמה. קשרנו אותם, בעיני סלינג מצאה חן שיהיה לחבורה עבד גובליני שמתיל לחשים ושאר החבורה סימפתיה את הרעיון. הרגנו את הקובולד וקראנו לגובלין הנותר פונגי, אבל כדי שנזכור את אנגריף, קראנו לו גם אנגריף 2. 

מארב בצהרי יום שני

אז זה נראה שהאמא של היצורים דמויי עכבישים בשריון לובסטר אשר רוצצנו, לא ממש התלהבה מהרעיון. היא הגיבה בהסתערות אשר כללה זיקים שעפים עלינו. התנפלות נוספת של יצור דמוי עכביש הציתה כנראה את פחד הארכנופובי של אדי. הוא זרק את המטה שלו והחליט לברוח ולפתח חברות עם פסל האבן המדבר. הקרב השתולל כאשר ברקע רינס זועק "חצי! חצי!". לאחר הפרידה המרגשת רינס ניסה  בעזרתו של אנגריף לקצוץ את המפלצת. בעוד הקרב נמשך התחילו להתעופף לעבר היצור חצים בצמדים המנסים לא לפגוע בנו. כאשר המפלצת נפלה לאדמה, מצאנו לידנו אלף חמוש בקשת הוא הציג את עצמו בשם מקונה אולינדר. בשיחה קצרה התברר שהוא היה איתנו על הספינה, אבל הוא היה כלוא באיזור אחר מאיתנו, והוא היה כפות ומסכן. הסכמנו לקבל אותו לחבורה  בתנאי שהוא ילמד לכוון יותר טוב.

 הצלחנו לצאת מן המערה ונראה שמרחב מישורי בירך אותנו לשלום, החבורה החליטה לנשנש בשר מיובש והנוכל החליט לחפש סימנים לחיים או לפחות למטבעות, בעוד הריינג'ר סימן בגרפיטי את הכינוי שלו על קיר המערה "סלינג". לאחר כמה דקות מנוחה נשמע קול מרחוק "אווווו מצאתי", החבורה הגיבה בסקרנות ייתרה והמשיכו לשבת עד שרינס חזר למנוחת השבט והודיע להם "עקבות". החבורה התארגנה והחליטה ללכת בעקבות העקבות בתקווה לדברים שאפשר להרוג ולקבל שלל וכסף לפחות לפי מה שתיאר סלינג. בהמשך הדרך נתקלנו בכמה דמויות שנראו כמו שילוב של אדם דרקון ולטאה. ניסינו ליצור איתם קשר ופנינו אליהם בברכות ונפנופים, אך הם הגיבו בהשלכת חניתות לעבר גופו של האלף שהגיב ביבבה ודילוגים לא מרשימים אך אפקטיביים  החבורה לא קיבלה זאת בהבנה, והגיבה בגרזנים חרבות חצים ודיבורים קסומים.  במהלך הקרב היצורים נראו מחבבים את הרעיון לגרום ליצור הגבוה ביותר לדמם, ואנגריף הגבוה הגיב בחציבת יצורים ביחד למסמור פתישו של בוי. רינס דילג מיצור ליצור וניקב אותם להנאתו. הכהנת ניצלה את זמנה בבישול מוחם של היצורים בעזרת דיבורים רבים עד אשר הם התפוצצו בקול דלעתי למדי. בסופו של המארב מצאנו את עצמנו עומדים מעל גופות אומללות שלא ידעו לא לעמוד בדרכנו.



חציבת וקטיעת איברים של יצורים אנושיים דמויי דרקון קטנים מסתברת כמאוד מעייפת, החלטנו להניח את ראשנו במקום נעים יותר משלוליות דם. הריינג'ר עלה על צמרת עץ והכריז "שם". ומבחינתנו שם היה מקום מספיק טוב ללכת אליו. עם שעת דמדומים פנינו לישון בקרחת יער קלה. התעוררנו לתוך לילה חשוך ופנינו בדרכנו לעבר, מקום המארב הקודם שלנו. ומשם המשכנו עם העקבות הישנות לעבר עקבות חדשות יותר. לאחר הליכה ממושכת.