ספינת עבדים ושמה "השחף החופשי"

מזה שלוש שבועות אנחנו נמצאים בספינת עבדים בשם "השחף החופשי" בדרך אל היבשת החדשה נוילנד. על הספינה נמצאים עבדים ואסירים שגורשו מן היבשת התיכונה. בין האסירים נמצאים רינס, בן אנוש בעל עניים שצבען צהוב, לפני שהיה אסיר הוא התאמן ביכולות להפיל אדם בעזרת מכה אחת מדויקת, אדי, דרגונבורן צנום יחסית שלמד את היכולות להפיק מגופו קסם בעזרת כוחות ארקנה, ומרטיסה אלדרינית יפה שהאל שלה הקנה לה את היכולת להשתמש בכוחות אלוהיים לחשים שישרתו את מטרותיו מרטיסה שומרת על השתיקה מאז שהגיעה לתא על הסיפון בעוד אדי ורינס מקשקשים בלי לעצור. השלושה סולקו מהכלא בעיר הנמל דיפ ווטר. רינס ואדי מצאו את עצמם מאחורי הסורגים כאשר רינס שכנע את אדי להתנקם במעסיק שלהם והם נתפסו כשהם שודדים את הכספת שלו. רינס עדיין משוכנע שאדי ארגן את הכל והכסף שגנבו עדיין נמצא אצל שותפו, הדבר היחידי שלא הסתדר לו היא העובדה שגם אדי כלוא. על עברה של מרטיסה לא ידוע יותר מידי ולא ידוע למה מצאה את עצמה בכלא, לכל אחד זה היה יכול להראות שהיא נמצאה שם מרצון. השלושה שמו לב לאסיר אחר בשם כריסטיאן שמנהל שיחות עם אחד מהשומרים והם ניסו לאסוף כמה שיותר מידע בזמן שהם שם.

מחוץ לתא האסירים, בין אנשי הסיפון עבד נער סיפון שענה לשם בויי, הוא היה נער חסון ובעל צלקת שהתחילה ממצחו וירדה עד לעד לחיו, גם הוא שם לב למגעים שמנהל האסיר עם אחד מהשומרים על הסיפון. את עברו הוא לא זכר, לפני כחודשיים מצא את עצמו בוי בסמטה בעיר כאשר הוא לא זוכר איך קוראים לו, מאיפה הוא הגיעה והאם יש לו משפחה. כשהוא הגיע לנמל של העיר הוא ידע שיש דבר אחר שהוא יודע לעשות טוב וזה לעבוד על הספינה. בוי מצא לעצמו עבודה על הסיפון של "השחף החופשי" בדרכו לניו לנד, אם אין לי עבר, אז עדיף כבר להגיע ליבשת חדשה, הוא אמר לעצמו. כאשר הוא נשאל לשמו הוא, אנה שהוא לא זוכר. מאז אנשי הסיפון קוראים לו בויי, וזה נראה לו כינוי הגיוני. בויי רצה לספר לקצין של הסיפון על הקשר של האסיר כריסטיאן עם השומר, אבל הוא לא מצא זמן מתאים, לעשות זאת.

בלילה כאשר הספינה ממשיכה בדרכה לעבר ניו-לנד, מרטיסה שמה לב באמצע הטרנס שלה שהשומר יוצר כשר שוב עם כריסטיאן. בעוד היא מנסה להקדיש תשומת לב, הוא החל להגניב כלי נשק לתוך הכלא. אדי ורינס התעוררו כאשר כלי נשק מצאו את דרכם אל ידיהם, אחד מהשומרים הגיש לרינס בנוסף לכלי נשק גם את המפתחות לשלשלאות שהוצבו על רגליהם של האבדים. הוא החל לשחרר אותם כאשר אחד מהעבדים משך את תשומת ליבו. הוא היא גבוה וחסון יותר משאר העבדים. "איך קוראים לך?" שאל אותו רינס, "אנגריף" ענה לו העבד. "אתה יודע להשתמש בזה?" רינס הראה לו את הנשק, אנגריף חייך והנהן בחיוב. הם הצטרפו לחבורה עם כריסטיאן ויצאו לעבר החדרי הקצינים.  פרצנו לחדר שנמצא על הסיפון, שני שומרים עמדו מולנו, אנריף הביט בהם לרגע ואז נזכר שהוא לא אוהב אותם, זעקת זעם נשמע מפיו והוא פתח בשעטה לעבר שני השומרים שנראו די מפוחדים. קרב גדול החל על הסיפון. רינס ניצל את ההמולה והתגנב מאחורי מספר דמויות ונעץ בהן את חרב הקצרה שלו. במקום אחר על הספינה בוי ומלח אחר ניסו להדוף אסירים ועבדים שהחלו להעדר מסביבם. בסוף הקרב האסירים ואנחנו יצאנו מנצחים. מתנשפים ועייפים עמדנו ליד הגופות של האנשים שכלאו והתאכזרו אלינו בשבועות האחרונים. אבל לא הצלחנו לשמוח על הניצחון יותר מחש דקות כאשר זעקות עלו על הסיפון, אור כחול ולא טבעי החל לחדור מבעד לקירות של החדר. קולות עזים של קרשים מתנפצים ונקרעים סבבו אותנו. מצאנו את עצמנו בתוך הים מנסים לשמור את עצמנו מעל המים ומחפשים כל דבר שצף שניתן להישאר עליו מעל פני הים.

כאשר אנחנו מותשים, נסחפנו על חוף עם שחר כל אחד מאיתנו ישב באסיפת כוחות על החוף. רק אנחנו בין השורדים הבודדים שהגענו לחוף חיים. התחלנו לנבור בין ההריסות, השברים והגופות. כל אחד מצא לעצמו חפצים שיתאימו לו ושהוא רגיל להשתמש בהם. ויצאנו לסרוק את שאר החוף.  ראינו את אחד השורדים מנסה לטפס על הצוקים שכולאים אותנו אל החוף, אבל הוא צנח בהצלחה על הסלעים. שורד אחר התרוץ ברחבי החוף כאשר הוא צורך על שמים נופלי ופסלים מדברים. ראינו דמות לבושה שחור פונה לעבר הצוקים ושם נכנסת למערה. עקבנו אחריה בעוד אנגריף מנסה להתרוצץ אחרי המשוגע אבל המשוגע קפץ לתוך הסלעים שפגשו את הגלים המתנפצים אל החוף.

המערה נראתה שנחפרה על ידי בני אדם, אבל כלכך הרבה שנים עברו מאז היא נחצבה שהיא נראית כאילו שנים רבות של גשמים ורוחות חצבו אותה. לא הרחק מהכניסה לתוך המערה ניצב פסל של לוחם אשר נשען על החרב שלו. הוא היה נראה שמור. "קסום" אמר אדי, ומרטיסה הנהנה לחיוב. למרות הידיעה שהוא קסום, עדיין היינו מופתעים כאשר הוא פנה אלינו. "קראוסו מלונאמין" באלפית למזלנו חלקנו יודעים אלפית. קשקשנו איתו על הפילוסופיה של אנחנו לא יודעים איפה אנחנו והואיודע שאנחנו ממש, אבל ממש לא קרובים לדיפ ווטר, או לכל איזור אחר שאנחנו מכירים. הפסל פנה בטלפטיה לבוי ושאל אותו האם הוא זוכר את העבר שלו. בוי ענה לו שלא אבל הוא עשה זאת בקול רם. הפסל סיפר לבוי בטלפטיה על אגדה שהוא שמעה והוא חושב שבוי דומה לאדם מהאגדה. איחלנו לפסל כל טוב ובהצלחה ופנינו לעבר השני של המערה. בין אחת מהמערות מצאנו יצורים חביבים שנראו

כהכלאה של עכביש ולובסטר, ניסינו לעבור על פניהם אבל הם חשבו שאנחנו נהיה יותר מוצלחים בתור חטיפים. אנחנו לא הסכמנו להנחה הזאת ועשינו להם השמד חרק. המשכנו להתקדם הלאה ואז לרגע התחרטנו על ההרג הקל של היצורים כי אז גילנו שעצבנו את אימא שלהם. היא תקפה אותנו בזעם ואנחנו הגבנו